הגנה עצמית

כשאתה רושם מפתח הוא שומר סוד הקשור לדומיין האמיתי של האתר. בכניסה האתר שולח אתגר והמפתח חותם עליו, אבל רק אחרי שבדק שהדומיין המבקש תואם לזה שאיתו נרשם.

בדומיין דומה המפתח פשוט מסרב. לא בגלל שהוא הבחין במשהו חשוד, אלא בגלל שהמתמטיקה לא מפיקה חתימה תקפה לדומיין הלא נכון. אין מה לתוקף לגנוב ולשחזר.

ההגנה הזו מבנית. היא לא תלויה בכך שתבחין בכתובת עם שגיאת כתיב כשאתה עייף. זו בדיוק הסיבה שזה ראשון בעמוד הזה.

רשום את שני המפתחות בכל חשבון ושמור את השני במקום אחר — מגירה בבית, אדם מהימן, כספת. חשבון מאובטח עם מפתח אחד ובלי גיבוי הוא חשבון שאתה יכול לאבד לצמיתות.

שמור את קודי השחזור של כל שירות במנהל הסיסמאות שלך תוך כדי, וכבה SMS כגיבוי afterwards — אחרת השארת את הדלת החלשה פתוחה ליד החזקה.

כשאתר לא תומך במפתחות, השתמש ב-Aegis (Android, קוד פתוח, גיבויים מוצפנים) במקום SMS.

דפוס נפוץ לאחר פישינג מוצלח: התוקף לא משנה שום דבר שתשים לב אליו. הוא מוסיף מסנן שמעביר בשקט עותק של כל הודעה, או רק אלה שמתאימות ל"password", "invoice", "verify", לכתובת שלו, ועוזב.

אתה משנה את הסיסמה. אתה מפעיל 2FA. הכלל עדיין שם, עדיין פועל. לאחר כל חשד לפריצה, בדוק את הכללים לפני כל דבר אחר.

Proton Mail ו-Tuta מצפינים את תיבת הדואר שלך כך שהספק לא יכול לקרוא אותה, ולשניהם יש חבילות חינמיות. אף אחד מהם אינו קסם — דואר שנשלח ומתקבל מכתובות רגילות עדיין קריא בצד השני, אבל זה מסיר את הספק שלך כמקום יחיד שבו אפשר לדרוש או לפרוץ הכל.

SimpleLogin נותן כינוי שונה לכל שירות, כך שדליפה לא יכולה להיות מקושרת לאחרות, ואתה יכול לראות איזו חברה הדליפה אותה.

מה אתה מקבל:

• אין שירותי Google אלא אם תוסיף אותם, וכאשר תוסיף, הם פועלים ב-sandbox כאפליקציות רגילות ללא הרשאות מיוחדות.
• הרשאות ש-Android לא מציע: לשלול מאפליקציה גישה לרשת לחלוטין, לחסום חיישנים.
• מקצה זיכרון מוקשח והגנות נוספות המכוונות ישירות לכלי ניצול פרצות הנמכרים לממשלות.
• הפעלה מחדש אוטומטית לאחר פרק זמן מוגדר של חוסר פעילות, מה שמחזיר טלפון שנתפס למצב שבו מפתחות ההצפנה שלו אינם בזיכרון.
• קוד PIN בסחיטה שמוחק את המכשיר.

מה זה עולה: זה מותקן רק על טלפונים של Google Pixel, אירוניה שראויה לציון, והסיבה היא ש-Pixel מגיעים עם תכונות האבטחה החומרתיות ומאפשרים מערכת הפעלה מותאמת ומאומתת. Pixel ישנים מפסיקים לקבל עדכוני חומרה, אז קנו אחד שעדיין נתמך. חלק מאפליקציות הבנקאות והממשל מסרבות לפעול.

ההתקנה נעשית ממחשב דרך USB ואורכת כחצי שעה. מתקין האינטרנט ידידותי למתחילים.

העיתונאי ריצ'רד מדהרסט נעצר בנמל התעופה הית'רו ב-15 באוגוסט 2024 לפי סעיף 12 לחוק הטרור הבריטי משנת 2000, ומכשיריו הוחרמו. הוא דיווח שבקשות חוזרות ונשנות למסור את קוד הגישה שלו נדחו, ושטלפון ה-GrapheneOS שלו הגן על תוכנו בזכות תכונת האתחול האוטומטי: מכשיר שנותר ללא קוד הגישה הנכון למשך פרק זמן מוגדר מאתחל את עצמו מחדש, וחוזר למצב שלפני הפתיחה הראשונה, שבו מפתחות ההצפנה אינם נמצאים בזיכרון.

בדיווח על המקרה בComputer Weekly, פרופסור סטיבן מרדוק מאוניברסיטת קולג' לונדון ציין שאפילו כלי פורנזיקה מסחריים מובילים נכשלו לעיתים בחילוץ נתונים ממכשירי GrapheneOS ללא הסיסמה, במיוחד כאשר הטלפון אותחל מחדש לאחרונה.

זו המשמעות של "נבחן בקרב" כאן. לא טענה שיווקית, אלא מקרה מתועד שבו הטלפון של עיתונאי היה בידי מדינה שרצתה את מה שהיה בו, ולא קיבלה אותו.

Computer Weekly, התיאור המלא  ·  עותק בארכיון

האנשים שמתווכחים על הפרויקט הזה ברשת מתווכחים בעיקר על אישיויות. השאלה העומדת בפניך צרה יותר: האם התוכנה הזו הופכת טלפון לקשה יותר לפריצה מאשר זה שאתה נושא כעת.

לפי הראיות שפורסמו, ולפי לפחות מקרה אחד שבו זה נבחן במציאות, כן.

רוב האנשים מניחים ש-Linux פירושו יותר מאובטח. בטלפונים זה לא נכון, וכדאי לדעת זאת לפני שאתם מוציאים כסף.

GrapheneOS טוב יותר בהתנגדות להתקפות. אתחול מאומת, סנדבוקס חזק לכל אפליקציה, מקצה זיכרון מוקשח, והגנות המכוונות ישירות לכלי ניצול שנמכרים לממשלות. לטלפון Linux טיפוסי אין שום דבר מזה: אין אתחול מאומת, תוכנה בסגנון שולחני עם משטח תקיפה גדול בהרבה, ובידוד אפליקציות חלש בהשוואה.

טלפון Linux טוב יותר בשליטה. אין Google בשום מקום, מערכת שאתם יכולים realmente לבדוק ולשנות, ובחלק מהדגמים מתגים פיזיים — שזו הדרך היחידה להיות בטוחים שהמיקרופון כבוי, וחזקה יותר מכל הבטחה תוכנתית.

מודלי איומים שונים. אם אתם מודאגים מתוכנות ריגול ממוקדות, קחו GrapheneOS. אם אתם מודאגים ממה שהמכשיר עושה באופן שגרתי, ורוצים להיות מסוגלים להוכיח שהמצלמה מנותקת, טלפון Linux עונה על זה טוב יותר.

האפליקציות. בנקאות, הזמנת נסיעות ורוב האפליקציות היומיומיות יכולות לעבוד כרגיל ב-GrapheneOS. התקינו Google Play בסנדבוקס היכן שאפליקציה זקוקה לכך, ואז אפשרו רק את ההרשאות וההגדרות שהיא באמת דורשת, כמו מיקום או התראות. מיעוט של אפליקציות בנקאות, ממשל או תלויות DRM עדיין מסרבות לבדיקות שלמות מכשיר, אז בדקו את האפליקציה הספציפית לפני שאתם מסתמכים עליה.

המצלמה גרועה באופן ניכר מכל טלפון מודרני, וזה חשוב מאוד אם אתם מצלמים.

סוללה וליטוש. התוכנה משתפרת מדי חודש ופונקציות בסיסיות עדיין יכולות להיות לא אמינות. הניסוח של Pine64 עצמה לגבי החומרה שלהם הוא שהפונקציונליות "יכולה להיות לא עקבית".

והמודם עדיין קנייני. טלפון לינוקס לא מסיר את ה-baseband שאי אפשר לבדוק, זה מעבד נפרד בכל טלפון שאי פעם נוצר. דגמי ה-kill-switch מתמודדים עם זה על ידי ניתוק אספקת החשמל שלו, וזה הפתרון הכנה.

אם מה שאתם באמת רוצים זה אנדרואיד בלי גוגל, ולאו דווקא לינוקס, CalyxOS ו-/e/OS נמצאים בין השניים: מנוטרלים מגוגל, הרבה יותר קלים לחיים מטלפון לינוקס, וחלשים מ-GrapheneOS בהקשחה שבאמת חשובה.

עבור רוב האנשים שמתנגדים ל-GrapheneOS על בסיס עקרוני ולא על בסיס מודל איומים, זו התשובה הפרגמטית.

השתמשו במחולל המובנה (סמל הקובייה) עבור כל אתר, ולעולם אל תמציאו אחת בעצמכם. בני אדם מייצרים סיסמאות צפויות גם כשהם מנסים שלא.

• עבור אתרים: 20+ תווים, אותיות, מספרים וסמלים. לעולם לא תקלידו אותה, כך שאורך לא עולה לכם דבר. אם אתר דוחה אותה, קצרו למה שהוא מתיר, עדיין אקראי.
• עבור ביטוי-הסיסמה הראשי שלכם: החליפו את המחולל למצב ביטוי-סיסמה וקחו שישה מילים או יותר. משהו כמו correct-battery-staple-ocean-tiger-mint גם קל לזכור וגם עצום בסדר גודל יותר קשה לפצח מאשר סיסמה קצרה עם החלפות סמלים.
• לעולם אל תשתמשו שוב בביטוי-הסיסמה הראשי בשום מקום אחר. הוא מגן על הכל.

אם אתם מעדיפים לייצר את ביטוי-הסיסמה הראשי עם קוביות פיזיות במקום לסמוך על תוכנה כלשהי, ה-EFF מפרסם רשימת מילים בדיוק לשם כך: ביטויי-סיסמה שנוצרו בקוביות של EFF.

• קודי אימות דו-שלבי. הוא יכול לאחסן סודות TOTP ולהפיק את הקודים, ולהחליף אפליקציית אימות. נוח, אבל חשוב להבין את המשמעות: הסיסמה והגורם השני נמצאים אז באותו קובץ. עבור החשבונות הקריטיים ביותר שלך, שמור את הגורם השני במכשיר נפרד או במפתח חומרה.
• קבצים מצורפים. אחסן קודי שחזור, קבצי מפתח לגיבוי ומפתחות רישיון בתוך מסד הנתונים המוצפן במקום שיהיו חשופים בדיסק.
• בריאות סיסמאות. הוא מסמן ערכים חלשים, בשימוש חוזר ופגי תוקף, ויכול לבדוק אותם מול דליפות ידועות.
• הקלדה אוטומטית. ממלא פרטי התחברות ביישומי שולחן עבודה, לא רק בדפדפנים.
• שדות מותאמים אישית. שאלות אבטחה, מספרי חשבון, כל דבר שלא צריך לשבת באפליקציית הערות.

מסד הנתונים הוא קובץ אחד, כך שכל דבר שמעביר קבצים יכול לסנכרן אותו. הקובץ כבר מוצפן, כך שגם ספק ענן שמחזיק אותו לא יכול לקרוא את התוכן, אבל אתה יכול להימנע מלמסור אותו בכלל:

• Syncthing — מסנכרן ישירות בין המכשירים שלך, בלי שרת באמצע.
• Cryptomator, אם אתה כן משתמש בתיקיית ענן, הצפן אותה שוב קודם.

אל תסנכרן אותו לשני מכשירים ותערוך בשניהם במצב לא מקוון, תיצור עותק מתנגש וזה מייגע למזג. תן למכשיר אחד להיות המקום שבו אתה מוסיף ערכים.

אם כל זה נשמע כמו יותר ממה שאתה רוצה לנהל, Bitwarden מטפל בסנכרון עבורך וזו בחירה טובה בהחלט. מנהל סיסמאות שאתה משתמש בו עדיף על אחד טוב יותר שאתה נוטש.

מודרציה אוטומטית אינה יכולה להבחין בין פשע מלחמה לבין חגיגה שלו. הצילומים החשובים ביותר, תקיפה, גופה, פציעה, נשק — הם בדיוק הצילומים שסביר ביותר שיסווגו כאלימות גרפית ויוסרו.

זה נמדד במקומות אחרים. הערכה עצמאית לזכויות אדם שהוזמנה ופורסמה על ידי Meta מצאה שהטיפול שלה בתוכן פלסטיני השפיע לרעה על זכויות המשתמשים לחופש ביטוי. אותו דינמיקה חלה על פלטפורמות אחסון ווידאו; היא פשוט פחות גלויה שם, כי קובץ שנמחק לא הופך לטרנד.

אחסון מוצפן מקצה לקצה משמעו שהספק מחזיק בייטים שהוא אינו יכול לקרוא. הוא אינו יכול לסרוק אותם, ולכן אינו יכול לסמן אותם, ולכן בעיית המחיקה שלעיל נעלמת ברובה. זו כל הסיבה למעבר.

זה לא מציב אותך מעבר להליך משפטי. Proton היא חברה שווייצרית וכפופה לבתי המשפט השווייצריים: ב-2021 היא נענתה לצו לתעד כתובת IP של משתמש בתיק בצרפת. היא לא יכלה למסור את תוכן ההודעות, כי אין לה אותן, אבל ההבחנה הזו חשובה וכדאי שתדע אותה ולא תגלה אותה בדיעבד.

ואם תשכח את הסיסמה בחשבון מוצפן מקצה לקצה, הנתונים אבודים. איש אינו יכול לאפס אותה עבורך. שים אותה במנהל הסיסמאות שלך.

1. הוצא קודם את החומר שאין לו תחליף. צילומים, מסמכים, כל דבר שאי אפשר לשחזר. אל אחסון מוצפן ואל דיסק שבבעלותך, לפני שכל דבר אחר משתנה.

2. אחר כך העבר את האימייל שלך, כי הוא נתיב השחזור של כל חשבון אחר והדבר שהכי פחות תרצה לאבד גישה אליו.

3. אחר כך הדברים הקטנים — חיפוש, דפדפן, מפות, שלא עולים דבר ויכולים לקרות בכל זמן.

4. אל תמחק את חשבון Google. השאר אותו, ריק, ככתובת להעברת דואר וכאפשרות שחזור. מחיקתו בתנועה אחת היא הדרך שבה אנשים מאבדים את החשבון ששירותים אחרים עדיין מצביעים עליו.

ללא תיקיות משותפות. התכונה הנוחה שמאפשרת למכונה הווירטואלית לראות את המסמכים האמיתיים שלכם היא בדיוק הגשר שתוכנה זדונית משתמשת בו. העבירו קבצים בכוונה, אחד בכל פעם.

רשת כבויה כברירת מחדל. רוב מה שאתם מגנים מפניו רוצה להתקשר הביתה או להוריד שלב שני.

צרו תמונת מצב של המכונה הווירטואלית הנקייה לאחר ההגדרה, וחזרו אליה במקום לסמוך על כך שניקיתם. מכונה וירטואלית היא גבול חזק, לא מושלם — קיימות דרכי מילוט, והן נדירות ויקרות. לסיכונים רגילים זה יותר ממספיק.

כשאתם טוענים דף, הדפדפן שלכם עונה על שאלות קטנות רבות בלי שנשאל: גודל מסך ועומק צבע, אזור זמן, שפה, מערכת הפעלה, מספר ליבות CPU, גופנים מותקנים, כרטיס גרפי.

שתי טכניקות הולכות רחוק יותר. טביעת אצבע מקנבס מבקשת מהדפדפן שלכם לצייר תמונה בלתי נראית; הבדלים זעירים בחומרה הגרפית ובמנהלי ההתקנים שלכם הופכים את התוצאה למדידה כשלכם. טביעת אצבע אודיו עושה את אותו הדבר עם צליל שלעולם לא מושמע.

אף אחד מהם אינו מזהה לבדו. יחד הם כן: "Firefox 141 על Linux, 2560×1440, Europe/Athens, 94 הגופנים האלה, ה-GPU הזה" עשוי לתאר אדם אחד מתוך כמה מיליונים. אין צורך בקוקי, כך שמחיקתם לא משנה דבר.

החלק המנוגד לאינטואיציה: הפיכת הדפדפן שלכם ליוצא דופן מחמירה את זה. תוסף נדיר, גופן מותאם אישית, חלון ששונה גודלו — כולם הופכים אתכם ליותר ניתנים להבחנה. ההגנה אינה להסתתר, אלא להיראות זהים לקהל גדול.

Mullvad Browser, ברירת המחדל הטובה ביותר לרוב האנשים. נבנה על ידי Tor Project עם Mullvad: Tor Browser בלי רשת Tor, כך שכל משתמש מציג את אותה טביעת אצבע. חינמי, ואין צורך במנוי Mullvad.

Tor Browser, כשאתם צריכים אנונימיות, לא רק פרטיות. איטי יותר; חלק מהאתרים חוסמים אותו.

Firefox עם arkenfox, דפדפן יומיומי טוב, מחוזק. יותר עבודה.

Brave — ממיר את האותות לאקראיים במקום לתקנם. הימור סביר ושונה.

הוסיפו uBlock Origin ל-Firefox או Brave. אל תוסיפו תוספים ל-Mullvad או ל-Tor Browser — אתם תצאו מהקהל שמגן עליכם.

Chrome הוא הדבר שממנו צריך להתרחק: מיוצר על ידי חברת הפרסום הגדולה בעולם, והדפדפן שהטכניקות האלה הכי בבית בו.

למה Mullvad: החשבון שלכם הוא מספר אקראי בן 16 ספרות. בלי אימייל, בלי שם, בלי סיסמה. אפשר לשלם במזומן. אין ברשומות שלהם שום דבר שמקשר חשבון לאדם, ערובה חזקה יותר מהבטחה לא לשמור לוגים.

מה זה לא עושה: VPN אינו אנונימיות. הוא לא מונע מאתר ליצור טביעת אצבע של הדפדפן שלכם, לא מונע מעקב כשאתם מחוברים לחשבונות שלכם, ולא מסתיר אתכם משירות שאתם מתחברים אליו. כמעט כל VPN שמפורסם ברשת מוכר בדיוק את הרושם הכוזב הזה.

אם אתם צריכים אנונימיות ולא פרטיות מספק האינטרנט שלכם, אתם רוצים Tor, לא VPN.

• שתי החברות הוזכרו כמשתתפות ב-PRISM במסמכי סנודן מ-2013 — Microsoft ראשונה, ב-2007; Apple ב-2012. Guardian, יוני 2013
• Microsoft עבדה עם ה-NSA על גישה לשירותים שלה, כולל סיוע לעקוף את ההצפנה שלה ב-Outlook.com. Guardian, יולי 2013
• הסדרי גישה חשאיים היו קיימים גם במקומות אחרים בתעשיית האבטחה. ה-CIA וה-BND הגרמני החזיקו בחשאי ב-Crypto AG, שמכונות ההצפנה שלה נמכרו לממשלות בזמן שהבעלים יכלו לקרוא את התעבורה. ההיסטוריה הזו מסבירה זהירות; היא לא מוכיחה דבר על מערכת הפעלה מודרנית לשולחן העבודה. National Security Archive

מסמכי סנודן מבססים גישה ממשלתית לשירותים ולנתונים של חברות. הם אינם מבססים מנגנון גישה נסתר ב-Windows או ב-macOS. קוד סגור גם אינו מוכיח שקיים כזה; משמעותו שלאנשים מבחוץ יש פחות דרכים לבדוק את הטענה לכאן או לכאן.

אי-הוודאות הזו היא אחת הסיבות שאנו מעדיפים תוכנה שאת קוד המקור שלה ניתן לבחון. זו בחירה של ניהול סיכונים, לא ממצא שכל קורא צריך לאמץ.

קוד פתוח אינו בטוח באופן אוטומטי; חלק ניכר ממנו אינו מבוקר, ופגמים חמורים נותרו בלתי מזוהים במשך שנים. אבל אפשר לבחון אותו, על ידך או על ידי כל אחד, ובניות משוחזרות מאפשרות לך לוודא שהתוכנית שקיבלת נבנתה מקוד המקור שקראת. אפשרות זו אינה קיימת כלל ב-Windows או ב-macOS, וזו, יותר מכל חשיפה בודדת, הסיבה שעברנו.

יש דברים שבאמת לא עובדים: החבילה של Adobe, משחקים מסוימים, חלק מכלי ועידה ארגוניים, וחומרה עם מנהלי התקנים המיועדים ל-Windows בלבד. בדוק במה אתה באמת תלוי לפני שאתה מתחייב.

Linux אינה בטוחה יותר באופן אוטומטי. מכונת Linux מוגדרת היטב גרועה יותר ממכונת Windows מוגדרת היטב. מה שהיא נותנת לך הוא היכולת לאמת ולשלוט, ועל השימוש בכך עוסק הקטע הבא.

דרך ביניים סבירה: השאר את המכונה הקיימת שלך, התקן Linux על מחשב נייד חלופי, והעבר לשם קודם את העבודה הרגישה.

לעולם אל תדביקו פקודה שאינכם יכולים להסביר בחזרה במילים שלכם, ולעולם אל תריצו סקריפט שעושה עשרים דברים בבת אחת. עוזר יפיק בביטחון משהו שמוחק את מה שהתכוונתם להעביר, ו-sudo מוותר על הכל.

שאלו קודם מה הפקודה עושה. הוא יגיד לכם, בשמחה, וההרגל הזה שווה יותר מכל תיקון בודד שהוא נותן לכם.

Steam מריץ חלק גדול מקטלוג Windows על Linux דרך שכבת התאימות שלו, ורוב משחקי השחקן היחיד פשוט מותקנים ומשחקים. היוצא מן הכלל האמיתי הוא מולטיפלייר תחרותי עם אנטי-צ'יט ברמת הקרנל, שלרוב מסרב לרוץ ולא סביר שישתנה.

אז dual boot. השאירו את Windows במחשב אך ורק בשביל המשחקים האלה, ועשו כל דבר אחר, החשבונות שלכם, האימייל שלכם, הקבצים שלכם, העבודה שלכם, בצד של Linux. המתקין מציע זאת במהלך ההתקנה וזה לא עולה מאמץ נוסף.

זו לא התשובה הטהורה, כיון ש-Windows עדיין על הדיסק. זו התשובה שגורמת לאנשים באמת לעבור, ומישהו שעושה את העבודה האמיתית שלו על Linux שווה הרבה יותר ממישהו שקרא את זה ולא שינה דבר.

בתצורה המוגדרת כברירת מחדל, ה-TPM משחרר את המפתח רק כאשר מצב האתחול הנמדד תואם למה ש-BitLocker מצפה לו. זה חוסם קריאת הדיסק במחשב אחר ובדרך כלל חוסם שרשרת אתחול ששונתה. הוא כן טוען את המפתח לפני הכניסה ל-Windows, מה שנותן לתוקף מצויד עם גישה פיזית ממושכת יותר דרכי פעולה מאשר תצורה שדורשת גם PIN.

הוספת PIN לפני אתחול סוגרת את זה. במהדורות Pro זו הגדרת Group Policy — Require additional authentication at startup, ולאחריה manage-bde יכול להוסיף את ה-PIN לכונן. זה השינוי היחיד בעל הערך הרב ביותר בסעיף זה עבור משתמש Windows.

BitLocker מלא הוא תכונה של Pro ו-Enterprise. Windows Home מציעה במקום זאת Device Encryption בחומרה שתומכת בכך, שהיא אותה טכנולוגיה בסיסית עם פחות שליטה, והיא מפקידה את מפתח השחזור בחשבון ה-Microsoft שלך אוטומטית, בלי אפשרות מקומית בלבד.

אם זה בלתי קביל עבור מה שאתה עושה, התשובות הכנות הן לשדרג את המהדורה, או להעביר את העבודה לLinux, שם המפתח הוא תמיד רק שלך.

התקנה סטנדרטית מצפינה הכל למעט מחיצת אתחול קטנה ומחיצת ה-EFI, שחייבות להישאר קריאות כדי שהמחשב יעלה. אין שם מסמכים, אבל ליבת המערכת וקבצי האתחול הראשוניים כן נמצאים שם, וזה מה שמאפשר את מתקפת החבלה שלהלן.

עבור רוב האנשים זהו מחיר סביר. אם לא, חלק מההפצות יכולות להצפין גם את /boot, ו-Secure Boot יחד עם סיסמת קושחה מעלים את הרף במידה ניכרת בלי המורכבות הזו.

ניתן להגדיר את LUKS להיפתח עם מפתח חומרה במקום, או בנוסף לביטוי סיסמה מוקלד, אותו התקן מרמה 1.

תמיד השאר ביטוי סיסמה בחריץ מפתח שני כשאתה עושה זאת. מפתח שאבד או שהתיישן בלי גיבוי משמעו שהדיסק אינו ניתן לשחזור, וכשל זה הוא סופי.

ב-Apple Silicon האבטחה מובנית בשבב ואין סיסמת קושחה נפרדת להגדיר, תהליך האתחול נעול מעצם העיצוב, ואבטחת האתחול מנוהלת דרך Recovery.

ב-Mac ישנים עם Intel, סיסמת קושחה היא צעד נפרד וראוי: היא חוסמת אתחול ממדיה חיצונית ומונעת מתוקף לעלות ל-Recovery כדי לעקוף אותך.

המתקפה שמפני זה מגן היא פשוטה: מישהו עם גישה פיזית קצרה — חדר במלון, משרד במהלך הלילה, תיק מחוץ לטווח הראייה בגבול — מאתחל את המחשב שלך מהמדיה שלו ומשנה את קבצי האתחול הלא מוצפנים כך שבפעם הבאה שתקליד את סיסמת ההצפנה, היא תילכד.

הדיסק שלך היה מוצפן כל הזמן. זה לא עזר, כי אתה פתחת אותו בעצמך אחר כך.

אבל היה ברור לגבי המגבלות: סיסמת קושחה היא פס האטה, לא מנעול. במחשבים רבים ניתן לנקות אותה על ידי פתיחת המארז, ולחלק מהיצרנים יש סיסמאות-על. היא מביסה חבלה מזדמנת וקונה זמן; היא לא מביסה יריב נחוש ומצויד עם המחשב הנייד שלך בחדר אחורי.

רוב הראוטרים מציעים מצב WPA2/WPA3 מעבר, שמאפשר למכשירים חדשים להשתמש ב-WPA3 בעוד ישנים יותר נופלים חזרה. הוא חלש יותר מ-WPA3 בלבד, תוקף יכול לנסות לכפות את הנפילה חזרה, אבל טוב בהרבה מ-WPA2 לבדו.

בדקו קודם מה צריך את זה. בדרך כלל מדובר במדפסת ישנה אחת או בשקע חכם, ואלה ממילא שייכים לרשת האורחים.

נתבים המסופקים על ידי ספק האינטרנט הם לרוב הגרועים שבחבורה: ניהול מרחוק מופעל עבור הספק, חשבונות ללא תיעוד, וקושחה שמתעדכנת לפי הנוחות של הספק ולא כאשר מתגלה פגיעות.

בדרך כלל ניתן לקנות נתב משלכם ולהעביר את שלהם למצב modem-only או bridge. אם רוצים להרחיק לכת, OpenWrt היא קושחת נתב בקוד פתוח עם חיי תמיכה ארוכים, והיא רצה על הרבה חומרה רגילה.

לרשימת בדיקה יסודית ומתוחזקת אין דבר טוב יותר מ-routersecurity.org.

ל-Tails היה מוניטין של מסורבלות: אימות ההורדה, כתיבתה לדיסק און קי כראוי, גרימת אתחול של מכונה ממנו, ואז הבנת אחסון מתמיד בלי לאבד דבר. רבים ויתרו אי שם באמצע.

עבור אדם לא־טכני, זה נהג להפוך את Tails לבלתי מעשי. המחסום הזה נמוך בהרבה כיום. עוזר AI יכול להוביל אותך דרך כל התהליך על המחשב שלך — לבדוק את החתימה כדי שתדע שהדימוי לא שונה, לכתוב את ההתקן, למצוא את מקש האתחול עבור המחשב הנייד הספציפי שלך, ולהסביר מה אחסון מתמיד ישמור ומה לא. זה הופך תהליך מסורבל ומתועד היטב לרצף שאתה יכול לעבור מבלי לדעת מראש את המינוח.

השתמש בו כשאתה רוצה שהפעלה לא תשאיר אחריה דבר: מחשב משותף או מושאל, או כשהסיכון הוא שמישהו יבחן את המחשב מאוחר יותר. פועל כמעט על כל מחשב נייד ועולה מחיר של דיסק USB.

הוא לא מגן עליך אם אתה מתחבר לחשבונות שלך בתוכו, זה מזהה אותך ללא קשר ל-Tor. ושכחה עובדת לשני הכיוונים: כל דבר שאתה רוצה לשמור חייב להיכנס לאחסון מתמיד מוצפן אופציונלי, במכוון.

Qubes הוא האבטחה השולחנית המעשית החזקה ביותר הזמינה, והוא דורש הרבה: חומרה ספציפית, זיכרון אמיתי, ושינוי באופן שבו אתה עובד, אתה מחליט לאיזה תא שייך כל משימה. פתיחת קובץ ב-VM חד-פעמי היא לחיצה אחת, מה שהופך את רמה 6 לכמעט אוטומטית כאן.

זה נהג להעמיד אותו מעבר ליכולתם של רוב האנשים הלא־טכניים. עוזר AI יכול כעת לעזור לך לבדוק אם החומרה שלך מתאימה, לעקוב אחרי המתקין, ליצור את התאים הראשונים ולהסביר את הבחירות תוך כדי שאתה עושה אותן. זה לא מסיר את דרישות החומרה של Qubes’ או את עקומת הלמידה שלו, אבל זה הופך את ההגדרה להרבה יותר נגישה ממה שהייתה.

הוא מכוון לאנשים עם סיבה ספציפית ורצינית. אם אתה קורא את זה כדי לצמצם מעקב יומיומי, רמות 1 ו-2 יעשו עבורך הרבה יותר.

זה אומר שהכתובת שלך לא נמצאת בפרצה שהפכה לציבורית וידועה. זו טענה מצומצמת יותר ממה שזה נשמע. פרצות רבות לעולם לא נחשפות, נסחרות באופן פרטי במשך שנים, או נחשפות בלי שהנתונים עצמם מתפרסמים אי פעם.

אז התייחס לתוצאה נקייה כאל חדשות טובות לגבי רשימה מסוימת, לא כאל הצהרה על החשבונות שלך. האמצעים במקומות אחרים בעמוד הזה הם מה שבאמת מגן עליהם.

גם Chrome וגם Safari בודקים סיסמאות שמורות מול פרצות ידועות, וכדאי להריץ פעם אחת: Google Password Checkup, או סיסמאות → המלצות אבטחה במכשירי Apple.

אבל שימו לב למה שאומרים לכם. מאגרי סיסמאות של דפדפנים הם הדבר הראשון שגונב מידע לוקח, כך שדוח פרצות שם הוא סיבה להעביר אותן למנהל סיסמאות אמיתי, לא סיבה להרגיש מכוסים.

הדפדפן שלך מגבב את הסיסמה באופן מקומי ושולח רק את חמשת התווים הראשונים של הגיבוב. השרת מחזיר כל גיבוב שהודלף שמתחיל בחמישה האלה, לעתים קרובות כמה מאות, והדפדפן שלך בודק את הרשימה.

הסיסמה לעולם לא עוזבת את המכשיר שלך, והשרת לא יכול לדעת איזו מהתשובות ששלח היא זו ששאלת עליה. תכונה זו נקראת k-anonymity, והיא הסיבה שזה שונה מאתר שפשוט מבקש ממך להדביק סיסמה.

שיחה יומיומית עם אנשים שלא הולכים להתקין שום דבר חריג. שיחות קוליות ווידאו. כל דבר שבו החלופה היא שהאדם חוזר כברירת מחדל ל-SMS או ל-WhatsApp, שזו בעצם נקודת הכשל האמיתית.

החלש ביותר ב: להסתיר שאתה משתמש בו, ולהסתיר את מספר הטלפון שלך מהארגון עצמו.

יצירת קשר ראשונה עם מישהו שאתה לא רוצה להחליף איתו מספרי טלפון. מקורות. כל מי שלא יכול או לא רוצה לרשום זהות. מצבים שבהם העובדה שיש לך חשבון בכלל לא אמורה להיות ניתנת לקישור אליך.

החלש ביותר ב: ארכיונים ארוכי-טווח של שיחות רגישות, עד ש-V2 ייצא. הפעילו הודעות נעלמות והנקודה הזו כמעט נעלמת.

תוכן ההודעות מוצפן; חלק ניכר מהמטא-דאטה לא. מכיוון שחדרים משוכפלים בכל שרת שהמשתמשים שלו נמצאים בהם, מפעילי השרתים האלה יכולים לראות מי נמצא בחדר ומתי הם פעילים. בשרת ציבורי זו חשיפה אמיתית, וזה הטיעון להריץ שרת משלכם.

ניהול מפתחות הצפנה על פני כמה מכשירים הוא גם מסורבל יותר משני האחרים, ואובדן שלהם משמעו אובדן גישה להודעות ישנות.

צוות, מערכת חדשות, או קבוצה שעובדת יחד לאורך זמן ורוצה תשתית משל עצמה. גשרים לרשתות אחרות. כל דבר שאחרת היית פונה אל Slack או Discord ואסור לך.

החלש ביותר ב: שיחה אחד-על-אחד עם מישהו לא-טכני, שבה Signal מנצח במדד היחיד שחשוב, אם ישתמשו בו.

Frigate — מקליט ומבצע זיהוי אובייקטים באופן מקומי, על המחשב שלכם, ללא חשבון ענן. עובד עם מצלמות רגילות שתומכות ב-RTSP.

Home Assistant — מפעיל את המצלמות והתקני הבית החכם שלכם באופן מקומי ויכול להשאיר אותם מנותקים מהאינטרנט לחלוטין.

בעת הרכישה, חפשו מצלמה שתומכת ב-RTSP או ב-ONVIF. משמעות הדבר שהיא יכולה להזין מקליט מקומי ואינה תלויה בהמשך קיומו של הענן של היצרן.